אלי חלילי, מעצב ישראלי שנולד וגדל בבית עוזיאל, שירת בחיל המודיעין ואחרי השירות הצבאי עבר לניו-יורק והתחיל לעבוד בתחום התכשיטנות. כיום כשיש לו חנות משלו הוא מוכר תכשיטים, רובם מזהב, המשלבים אלמנטים היסטוריים של ישראל והמזרח התיכון בהשראה רומית, ביזנטית, יהודית ואיסלמית. את ההוקרה לחיילים שנפלו, יזם מבלי לחשוב על ההשלכות העסקיות, מתוך אמונה ותקווה לשלום במזרח התיכון. כשנכנסנו לחנות אלי לא היה, אבל קידמה את פנינו מוכרת דוברת עברית וסיפרה שהכיתוב על חלון הראווה מעורר המון תגובות תומכות ומפרגנות.
המשכנו לפי התכנית לאחד ה"מוזיאונים" המעניינים שביקרתי בהם באותו יום: בלומינגדיילס. וכמו במוזיאון - רק לראות, אסור לגעת. טוב נו, כמובן אפשר למשש את הסחורה האיכותית, אבל את הרוב קשה לקנות בגלל גובה המחירים. כמובן יש פינת סיילים, אבל לצערי לא מצאתי משהו מתאים ששווה להוציא עליו סכום גבוה, גם אחרי 50% הנחה. עדיין שווה להכנס ולעשות סיבוב, להתעדכן בכל המעצבים המובילים, לראות ולהזכר שגזרה זו גזרה, התפירה והבדים איכותיים, והעיצובים ייחודיים (תכונות שלא כל כך תמצאו ברשתות העממיות כיום).
ביקור קצר בחנות טופשופ הגדולה המשתרעת על מספר קומות גרם לי להתחדש באקססוריז חדשים: שרשרת פרחים וטבעת D שלא נפרדתי ממנה כל הטיול:
לאחר שוטטות של כשעתיים פלוס הרגשנו שהרווחנו כבר ארוחת צהריים קלה במסעדת הביסטרו הטרנדית
Balthazar שברחוב Spring. מאז היווסדה ב-1997, כנראה שלא היה יום שבו בלתאזר לא היתה מלאה. קית' מקנאלי, השף המייסד והבעלים של כמה מהמקומות הלוהטים בעיר, סיפר פעם שמישהו הציע "לא לשבור לו את הרגליים" אם הוא ייתן לו שולחן. יש לה תפריט שמשתנה בין הבוקר, לבראנץ', לאחרי הצהריים, לערב וללילה, לצד מנות צרפתיות קלאסיות כמו מרק בצל זוכה-פרסים, לחמים אגדיים, וארוחות בוקר מדהימות. במקביל אפשר לצפות במי ומי של העיר, שממשיכים לפקוד את המקום גם אחרי כל כך הרבה שנים. התפריט הנוכחי נבנה ע"י השף שיין מקברייד והמקום עוצב בטוב טעם על חורבותיו של מחסן סיטונאי לעורות שהיה קיים שם פעם. כשהגענו המקום היה הומה ומלא כמעט עד אפס מקום (שלא כמו בתמונה), ובקושי מצאנו שולחן. אם לא הצלחתם להשיג אחד, בצמוד למסעדה יש את המאפייה של בלתאזר, שמציעה מאפים ומתוקים משובחים, אלטרנטיבה לא רעה בכלל...
 |
| תקרות גבוהות ומעוטרות עם תחושת שיק פריזאי מאופק |
וחזרנו לחנויות....
גם לארצות הברית יש את מעצבי התיקים המובילים שלה. אם באירופה יש את לואי ויטון, פראדה, ברברי, לה פרלה, מיו מיו ואחרים הרי בארצות הברית יש את מיקל קורס (Michael Kors) המוכר היטב למרבית הישראליות, למרות שבארץ הרוב חיקויים, שכן התיקים יקרים (טווח מחירים ממצוע בן 250-1000 דולר לתיק).
 |
| חנות של מייקל קורס, עם הסמל המזוהה שלו MK בתך עיגול |
 |
| מייקל קורס |
מותג נוסף ואיכותי שמאוד פופולרי בארה"ב הוא Coach. יש להם ליין אלגנטי וגם אחד שהוא יותר קז'ואל (המשלב בדים), וסימן ההיכר הידוע של התיקים הוא הפרינט על הבד שנראה כמו קשתות (משחק היפוכים של האות C). תיקי הבד קצת יותר זולים, העור כמובן יותר יקר והמחירים נעים בין 150-800 דולר בממוצע, תלוי בגודל, בחומר ובעיצוב. יש כמובן מוצרים משלימים כמו נעליים, ארנקים ושעונים. התלבטתי קשות ולבסוף ויתרתי על תיק של Coach לטובת תיק קשיח בכחול כהה של Anne Klein, ותיק חבל חום בשילוב רצועות עור של Relic.
 |
| תיק ושעון עם ההדפס המיוחד המזוהה עם Coach - לא קניתי :( |
מותג נוסף שהכרתי קצת יותר לעומק הנסיעה הזו הוא התיקים וקו הבגדים, התכשיטים והנעליים של קייט ספייד (
Kate Spade). קייט ספייד, לשעבר עורכת מדור האקססוריז במגזין "מדמואזל" עיצבה בשנת 1993 את התיק הראשון השימושי שלה מכיוון שלא מצאה תיק שיענה על צרכייה. מה שהיה פעם בית האופנה של Liz Claiborn הפך להיות בשנת 2007 בית אופנה תחת שמה של Kate Spade כאשר קייט עומדת בראשו. התיקים מאופיינים בקווים נקיים עם דיטיילס מתוחכמים. ליין המוצרים כולל כמובן גם נעליים, בגוד ואביזרים....
 |
| התיקים של קייט ספייד |
כשעייפנו מחנויות תיקים והשתוקקנו לקפה של חמש, נכנסנו ל
Mariebelle שברחוב Broome, חנות קטנה לשוקולד ובית קפה ייחודי בסגנון פריזאי. מארי-בל ליברמן, השוקולטיירית שעומדת מאחורי הפנינה האירופאית הזו בלב ניו יורק, יוצרת באהבה שוקולדים, עוגות ושאר מוצרי קונדיטריה תחת משפט הדגל שלה:
" ...Life is all about the pleasure and happiness we find in food, art and beauty" - לא יכולתי להסכים יותר על המשפט הזה.... :) סלון התה בחלק הפנימי של חנות השוקולד מעוצב בסגנון אירופאי - שילוב של שנדלירים מנצנצים מקריסטל ומראות לצד ריהוט ענתיקי שנותן את התחושה כאילו אתה יושב ממש עכשו בבית קפה בפריז, וינה או בודפשט. התענגנו על קפוצ'ינו ועוגה, וכשהרגליים התאוששו קצת חזרנו לשוטט...
 |
| חנות השוקולד של מרי-בל |
 |
| ויטרינות של פעם בעיצוב אירופאי |
מהפאוזה של חמש פנינו לברודווי, ונכנסנו לרשת ביגוד קנדית נהדרת בשם
Joe Fresh. בגדי קז'ואל עדכניים, רעננים במינון, ביומרה ובמחירים נגישים (נשמע אחלה מתאים לקהל הישראלי, מתי מגיע לישראל? :) הרשת שמקורה בקנדה חרטה על דגלה לספק ביגוד, הנעלה וקוסמטיקה באיכות טובה, במחירים נוחים, עם הסטייל הנכון, לגברים, נשים וילדים. השלל הצנוע שלי מהחנות: מכנסיים מתנפנפות מבד משי בהדפס חיות כפי שדיגמנתי בהמשך הטיול בברצלונה:
עוד חנות שאסור לפספס בארצות הברית היא
Anthropology. חנות מהממת שמעלפת אותי כל פעם מחדש על הפריטים שלה, החל מביגוד, אקססוריז, דרך כלי נוי ואביזרים לבית וכלה בבישום לבית... לחנות אופי אתני-אקלקטי, מאוד בוהו שיקי והיא מציעה חווית קניה יוצאת דופן באמצעות עיצוב וסידור הפריטים בחנות, (בחלק מהסניפים זה מסודר חדרים חדרים) עם משחקי צבעים, שילובי טקסטורות תוך שימוש והבלטת היופי הייחודי של כל פריט ופריט, שללא ספק נבחרו בקפידה. יצאתי מרוצה עד הגג אחרי שרכשתי ב sale שתי חצאיות מעניינות, אחת עפרון עד הברך בשילובי פרינטים של פסים ופרחים בחיתוך מחמיא, והשניה מקסי צרה עם שליץ בהדפס אתני. צילומים שלהן יגיעו בהמשך....בינתיים קצת feel מהחנות:
 |
| אנתרופולוג'י: חגיגה של צבעים, טקסטורות וניחוחות ממקומות רחוקים (צילום זה בלבד: by nina) |
אחרי עוד כמה חנויות והתחלת ירידתה של שמש בשמיים (תודה לאל שהיה לנו מזג אויר נפלא ולא חם מדי) החלטנו לתפוס מונית לא רחוק לצ'לסי מרקט, ששם גם אחרי סיור במקום תכננו לאכול ארוחת ערב. צ'לסי מרקט שבשכונת צ'לסי הטרנדית מציעה חוויה קולינארית מעניינת. זהו שוק אוכל מקורה ומעוצב, הממוקם היכן ששכן בעבר מפעל העוגיות אוראו (Oreo). לאורך המתחם ניתן לראות תמונות והסברים על המפעל שהיה, לצד תמונות של ידוענים ומיצגי אומנות שונים. צ'לסי מרקט כולל חנויות אוכל שונות מעוררות חושים, מסעדות, מאפיות, מאכלי ים, ירקות, פירות, גבינות, בוטיק יין משובח, קונדיטוריה ועוד. ניתן לקנות את המאכלים ואף להתענג עליהם באחד השולחנות במקום.
 |
| עיצוב תעשייתי מודרני מגניב על חורבותיו של מפעל העוגיות אוראו |
 |
| מייצגי אומנות ותמונות עם תאורת רצפה מגניבה |
 |
| מאכלי ים בשפע... צדפות מישהו? |
 |
| תאווה לעיניים: קונדיטוריה מומלצת המוכרת מאפים וקאפקייקס צבעוניים, עם שלל דמויות אהובות ומוכרות |
אחרי ששבענו בשוק והתחלנו להרגיש שזמננו אוזל, עלינו מהשוק לצפות בשרידי השקיעה מה-High line ולנוח קמעה בטרם נצא לדרכנו חזרה הביתה (כמעט שעתיים נסיעה).
הייליין פארק הוא למעשה טיילת מוגבהת מעל גובה הרחוב, להולכי רגל בלבד, היושבת על מקומה של מסילת הרכבת הישנה (פרויקט שהחל ב 2006), והוא מתחיל כשלושה בלוקים דרומית לרחוב 14 וממשיך עד לרחוב 30 (אורכו כמייל). הפארק הפך לאחד המוקדים המרכזיים בעיר, ואם בעבר מבנים הפנו את גבם למסילה המוזנחת ומרפסות נבנו בחזיתות שאינן פונות למסילה, כיום בתים מסתובבים ופותחים שעריהם לעבר ה-Highline, שהחייה באורח פלא אזורים שגססו. הפארק מצד אחד משקיף על נהר ההדסון ומצד שני על העיר שפרושה ממזרח. אנשים באים לטיילת לנוח, להשתזף, או לאכול את ארוחת הצהריים בפינה שקטה. המקום מלא פינות חמד, צמחיה מטופחת, ובעל עיצוב ארכיטקטוני מרשים ומשתנה, והוא יפה גם ביום, ומואר בצורה יפהפיה גם בשעות הערב:
 |
| תאורה וצמחיה בכל פינה |
 |
| רומנטיקה מול השקיעה לכיוון נהר ההדסון |
 |
| ארכיטקטורה מעניינת ובתים הפונים לעבר הטיילת |
 |
| נוף מהטיילת לכיוון מזרח - האמפייר סטייט בילדינג המואר |
היה כייף בביג אפל, עמוס, גדוש ומלא חוויות. בהחלט הרגשתי חלק ממנה, כמו מילות השיר שבכותרת. הזמן עבר כ"כ מהר והתחושה היא שבקושי הספקנו (כי יש כ"כ הרבה מה לעשות ולראות) ונשארנו ללא ספק עם טעם של עוד...
ועד הפעם הבאה - תודה ענקית לאחותי טלי שעבדה והשקיעה בתכנון היום המוצלח הזה (בהתחשב בבקשות שלי לחנויות ספציפיות) והכירה לי מקומות, שמות, חנויות, מסעדות וטעמים חדשים!
בקרוב הפוסט השליש בסדרה - טיולי הטבע במדינת מיין וניו המפשייר.
להתראות בינתיים,
♥
דפני
